זהות ישראל - ברית ייעוד

"בכל דור ודור, חייב אדם לזכור את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים"

אין ייעוד לחברה שלנו. ייעוד לאומי מוסכם על כולנו. אנו חיים כאן עם חוקי יסוד מן המנדט הבריטי, רחוקים מהמציאות העכשווית שלנו. חזרנו לביתנו מארבע קצוות תבל, נלחמנו על הקמת מדינה, ואנחנו כבר ב30 שנה של "שקט יחסי" ממדינות אויב. But what is the purpose?


זו הפעם השלישית בהיסטוריה הידועה לנו שיש ממשל יהודי בארץ ישראל. בפעמים הקודמות, הסוף לא היה משהו, וסביר להניח שגם לנו יש תוקף. והתוקף של המדינה שלנו תלוי בנו, בבחירת זהותנו, הלאומית, אזרחית, עם עצמנו לפני שניגש לנסות לתקן עולם עם מדינות שכנות. הממשל היהודי יוכל להאריך חיים אלפי שנים, ויוכל להסתיים עוד לפני שיגיע לשנת המאה להקמתו. הכל בתוכנו, ברצותנו.


אז למה לא אוגנדה?

הרי בואו נפתח את המצב, את המדינה,

לפני שאתחיל אומר, אין לי עניין לפלג את המדינה, חלילה, אלא ההפך, ליצור מחשבה שתגרום לפתרון לחיים משותפים במדינה שלנו.

אז כמה אזרחים יש בישראל? כ9 מיליון אנשים נכון לאוקטובר 2019. אני לא אכנס למספרים יותר מדי, נדבר בגדול. ומתוך ה9 מיליון האלה, כמעט 7 מיליון יהודים, ועוד כמעט 2 מיליון ערבים, וכל השאר.

האם באמת כל היהודים מסתדרים עם כל היהודים? והשאלה הזו מוכוונת גם לחברה הערבית, האם כל הערבים מסתדרים עם כל הערבים?

יש מתחים בחברה, אוכלוסיות שלא מסתדרות אחת עם השניה, תחושות קיפוח ותחושות עליונות.

המתח הזה בחברה הולך ומתעצם ככל שהמדינה שלנו מתפתחת, ככל שיש יותר מוקדי כוח לתפוס, ככל שהפער בין עניים ועשירים עולה. והוא עולה.

ויש מי שדואג לתדלק את המתחים האלה, לתפיסתי. יש שוק מאוד גדול למתח החברתי, ואנו ממשיכים לשלם עליו חודש בחודשו במיסים שעולים ועולים כמו מחירי הדיור.


אבל מנגנון תדלוק המתחים הזה, הפוליטיקה, יכול להיות גם הפתרון למצב, אם נשתמש בו בצורה הנכונה.(סביר שלא)

מניתוח תוצאות הבחירות, תמיד ניתן לראות, ברוב האזורים, ברוב השכונות, ברחבי המדינה, התוצאות בכל קלפיות הם די חזקות לטובת צד אחד. לכל מגזר במדינה יש אזורים שיצביעו עבורו, שתומכים בו ורואים במגזר הזה חלק מהזהות שלהם. חלק מהקשר שלהם למדינה.


מה בגין היה אומר על זה?

אז בואו נחזור לרעיון, על מנת שישראל תמשיך לממש את ייעודה הלא ברור, היא צריכה להתחלק לקהילות. קהילות על פי אורח חיים, על פי איזשהו זהות מחוברת, מקושרת עם תושבי העיר, השכונה, מלבד הקשר למדינה.

בינינו, זה קורה כבר היום. יש ערים חרדיות, ויש כפרים ערביים, ויש את תל אביב, ויש את באר שבע. יש את רעננה, ויש את יבנה. הערים האלו לא שונות בצורך שלהן לזהות קהילתית, שלא קיימת, כי הזהות הקיימת לא מספיקה.

המדינה צריכה לעבור לשיטת מיסוי חדשה. אין שום עניין שנמשיך לשמוע כותרות של "בהתנחלויות קיבלו 50 מיליון בעוד בנתיבות בלה בלה בלה", "הבימה מקבל סיוע של 40 מליון", כותרות שנועדו לתדלק את המתח. לא יהיה צורך בכתבות האלה, במהלכים האלה, כי מי שיעניק להתנחלויות את מה שמגיע להם הם תושבי ההתנחלויות, ומי שיעניק לתושבי נתיבות את הסיוע יהיו אלה תושבי נתיבות עצמם.

וכל אזור, כל קהילה, יבחרו בעצמם כיצד לחיות, באיזה מחוז הכי נוח להם להגשים את עצמם, את אורח חייהם, יהיה להם את הבחירה היחסית חופשית לבחור על מה לשלם את המיסים שלהם. האם על חינוך? או שמא מחוז אחר יטפח את הכלכלה?

כן כן, חלום, פנטזיה רחוקה. אבל ריאלי. "אם תרצו" נאמר,

אבל באמת רחוק. על כל מקרה. תהליכים של עשרות שנים, ומי באמת חושב פה במדינה מעבר למחר?

בינתיים מצטופפים פה כולנו בפקקים, בשכירויות הגבוהות והמשכנתאות החונקות, וממשיכים יום אחר יום.



ישראל נמצאת במצב תפיסתי הישרדותי, כך היו היהודים לאורך הדורות, וכך מדינתם. ובצדק. רדפו אותנו איפה שלא היינו, העלילו ושיעבדו, וכך גם היום כשיש לנו מדינה משל עצמנו, אנו נאבקים מול האו"ם שמדינותיו נוטות באופן טבעי נגדנו.

אך לא הכל רע בעולם, לא כולם שונאים אותנו. אבל כן מנסים להשריש בנו פחדים מגיל צעיר, אולי על מנת שנהיה נאמנים, צייתנים. זוכר איך מכיתה א', על הלוח "הלאומי", יש את מפת ישראל, בתוספת כל המדינות שסביבנו, העצומות לעומתנו. תמונת לווין טופוגרפית שמדגישה את הנחיתות הפיזית של ישראל לעומת שכניה.


אני סבור, שדווקא התפיסה ההישרדותית הזו הביאה אותנו לאן שהגענו. לטובה ולרעה. אבל על מנת לשרוד את תלאות העולם המאיים שניצב בפנינו, המדינה צריכה לחדש את ייעודה. ללא ברית ייעוד - זממנו כבית השלישי יתקרב לקיצו





שותפים

  • Facebook

© 2020 by LiAd